ברכת המזון- חלק חמישי ואחרון

בפעמים הקודמות דיברנו מהי מטרתה של ברכת המזון: לרומם את האדם לאחר החוויה החומרנית של האכילה אשר "יכולה להשפיל את האדם אל גסות חושיו והנאתו הבהמית הפרטית, על כן כבר הוכן לנו בה (בברכת המזון) מראש, בעצת ד', הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, לעלות משפלות הפרט אל רוממות הכלל" (עולת ראיה א, עמ' שסב). תהליך זה נעשה על ידי חמישה חלקים המרכיבים את מבנה הנוסח של ברכת המזון: ברכת הזן, ברכת הארץ, בונה ירושלים, הטוב והמטיב והנספחות לחתימת הברכה. חמש ברכות המנשאות את האדם מן ההתכנסות הפרטית-נהנתנית אל מעגלי חיים רחבים יותר: האומה, האנושות והקוסמוס בכללו.

ברכת הזן - שתוקנה על ידי משה (ברכות מח, ב), ממוקמת בתחילת ברכת המזון על מנת לשאת את מבטנו אל האידיאל בו הברואים כולם (ישראל, גויים, בעלי חיים וצמחים), מתפרנסים מ"טוּבוֹ הַגָּדוֹל" ומ"שְׁמוֹ הַגָּדוֹל" של ד'. ברכת הארץ - שתוקנה על ידי יהושע (שם) מצביעה על הדרך בה מגיעה המציאות לתיקונה: על ידי כניסתה של האומה הישראלית ל"אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה", בשמירת "בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ" ו"תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ". ברכת בונה ירושלים - שתוקנה על ידי דוד ושלמה (שם), מקדמת אותנו למצבה המלא של האומה המתבטא ב"מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ", בבניית "הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ" וב"יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ". ברכת הטוב והמטיב - שתוקנה על ידי חכמי יבנה על הרוגי ביתר (שם) מלווה את עם ישראל אף ברגעי המשבר והחורבן, ומנחמת אותנו כי הקב"ה אשר "הֵטִיב" עמנו בעבר, "הוּא מֵטִיב" - לנו גם בעומק מרירות הווה, ועל כן "הוּא יֵיטִיב לָנוּ" - אף בעתיד.

הפעם נעסוק - בנספחות לחתימת הברכה:
על גבי כל מה שנבנה עד כה, ניסחו גדולי האומה במהלך הדורות תפילות החותמות את הברכה. תפילות המבטאות את תמצית השאיפות הרוחניות של עם ישראל: תחילה, "הָרַחֲמָן הוּא יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" - מתוך קיומה של המלכות הישראלית עליה דובר בברכות הקודמות אנו מבקשים את הופעת מלכות ד' עלינו; "הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" - מלכות ד' תביא שפע ברכה בעולמות כולם; "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים" - מלכות ד' תיתן את ה'שבח', קרי, לא רק שפע כמותי אלא אף שפע איכותי (על פי עולת ראיה א, עמ' קצח); "וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים" - והברכה תפריח ותצמיח ענפים וענפי ענפים (מלשון 'פארות העץ' - ראה יחזקאל לז, ו); "וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" - ותוסיף זיו והדר בעולם.

לאחר ברכות ה'שבח' אנו פורסים את בקשותינו הפרטיות: "הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד... הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו... הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי... אוֹתִי וְאִשְׁתִּי וְזַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי", אולם בקשות אישיות אלו באות מכוחן של בקשות הכלל: "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ... הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת".

לסיום, אנו מגיעים אל האידיאל המשיחי של אחרית הימים: "הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא" בהם יגדיל ד' את "יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ", יעשה "חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ" הלא הוא "דָוִד וּזַרְעוֹ", ו"יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל" - יביאנו למצב ההרמוני בו כל כוח ימצא את מקומו השלם.

מכל מכלול ברכת המזון המלווה את קורותיה של האומה הישראלית, מכלול הפותח בהנאה הפרטית של האכילה ומרים את מבטנו עד ימות המשיח - נבנה האדם. בכל אכילה ואכילה במהלך היום "ראוי לאיש הישראלי להכיר ערך מזונו הפרטי, שהוא מניח בזה אבן אחת בבנין העולם היותר כללי והיותר קדוש ונשגב, ומה מאד תתרומם נפשו וידע כי הוא יושב על השולחן אשר לפני ד'" (עולת ראיה א, עמ' שסה).